החלטה בתיק תא"מ 33022-04-11

לפני בקשה שהגישו המבקשים לדחיית/ סילוק התביעה על הסף מכמה טעמים מצטברים כפי שאלו הועלו בבקשות שהוגשו לתיק.

החלטתי זו ניתנת לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ודיון שהתקיים במעמד הצדדים, על מנת לנסות להגיע להסדר שלצערי לא צלח.

טענות המבקש 1  בקצרה :

לטענת המבקש 1 יש לדחות את התביעה על הסף בהתאם לתקנה 101 לתקסד"א וזאת משום שגם אם המשיבים יוכיחו את כל טענותיהם, כפי שאלו הועלו במסגרת כתב התביעה, לא יעלה בידם לקבל את הסעד כנגד המבקש באשר אינו הגורם שאחראי על פתיחת תיק ההוצל"פ אלא עו"ד אחר ממשרדו.

עוד טוען המבקש, כי הוא זכאי לחסינות מוחלטת המפורטת בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע (להלן ייקרא "החוק") באשר הפירסום שנעשה במקרה שלפנינו חוסה במסגרת הליך משפטי ובהתאם לפסק דינו המנחה של ביהמ"ש העליון בפרשת פואד חיר נגד עודד גיל, מדובר בחסינות מוחלטת החלה גם על ב"כ של בעלי הדין.

מעבר לכך טען המבקש להעדר פרסום כהגדרתו בסעיף 2 (ב) לחוק כאשר מדובר במסירת אזהרה של לשכת ההוצל"פ שהיתה מיועדת למשיבה בלבד, העדר מעמד למשיב, באשר תיק ההוצל"פ נפתח בטעות כנגד המשיבה ועניין זה מוביל להעדר עילה וממילא זכאות של המשיבה כתאגיד לקבל סעד כספי בדמות פיצוי סטטוטורי ע"פ החוק ללא צורך בהוכחת נזק, בניגוד לסעיף 10 לפקודת הנזיקין.

המבקשת 2 חזרה בקצרה על חלק מטענות המבקש 1 וטענה לסילוק על הסף בשל העדר יריבות בינה לבין המשיבים, כפי שזו עולה כאשר בוחנים את העובדות המקימות את עילת התביעה כנגדה בכתב התביעה.

לטענת המבקשת 2 לא טענו המשיבים כנגדה את אותן טענות שהם מייחסים למבקש 1 וממילא לא יהיו זכאים לסעדים מביהמ"ש.

המבקשת 2 טענה כי אין התייחסות של המשיבים בכתב התביעה לעילת התביעה כנגדה למעט האמור בסעיף 3 לעניין ביטוח שניתן על ידה לכאורה ואשר מוכחש על ידה , דבר שאיננו מעניק סעד כנגדה ומשכך, דין התביעה כנגדה להמחק/ להידחות על הסף.

טענת השליחות ו/או חריגה משליחות שנטענה על ידי המשיבים בתגובה לבקשה איננה רלבנטית משום שביחסי שליחות לא מחילים על השולח אחריות כאשר השלוח מבצע עוולה.

אשר על כן, עתרו המבקשים לדחיית התביעה על הסף תוך חיוב המשיבים בהוצאות הבקשה וההליך.

טענות המשיבים בקצרה :

לטענת המשיבים דין הבקשה להידחות תוך חיובם של המבקשים בהוצאות באשר מדובר בבקשה מתממת על מנת להתחמק מאחריות של המשרד שבו עובד המבקש, כאשר אין מחלוקת שתיק ההוצל"פ נפתח כנגד המשיבה בטעות.

המשיבים טוענים כי הבקשה הינה המשך להתנהלות המבקש בדחיית טענותיו של המשיב , בשם המשיבה, ליטול אחריות ביחס לטעות שנעשתה ולהתנצל.

המשיבים טוענים, כי כתב התביעה הוגש לכתחילה על ידי המבקש בשם המבקשת והמבוטחת לביהמ"ש והוא זה שנטל את פסק הדין כנגד המשיבה הנכונה , בהעדר הגנה ואם זה הועבר על ידו, בתוך המשרד לטיפולו של מי שאמון שם בהליך של פתיחת תיק הוצל"פ, אין זה מעניינם של המשיבים ועל המשרד וביניהם המבקש לקחת אחריות על מעשיהם.

אם לא די בכך, טענו המשיבים בתגובתם כי מכתבים שנשלחו על ידם, בטרם הוגשה התביעה שלפני, למשרד עו"ד "אביעד סרן", מוענו למבקש, עו"ד עמי אביעד ובמסגרתם לא הועלתה על ידו כל טענה לפיה הוא איננו אחראי לפתיחת התיק וכי יש לפנות בעניין זה למי שחתום על טופס פתיחת תיק ההוצל"פ, עו"ד יעקב אביעד ולמעלה מכך, על מכתבים שמוענו למבקש השיב ואישר את קבלתם לא אחר מאשר עו"ד אביעד יעקב.

הפיצול וההפרדה המלאכותית שעושה כעת המבקש אינה אלא כאמור ניסיון נוסף להתחמק מאחריות ואל לו לביהמ"ש ליתן ידו לכך באשר אז "חוטא ייצא נשכר".

ביחס לטענת המבקש לחסינות מוחלטת מכח סעיף 13 (5) לחוק, טוענים המשיבים כי פסק דינו המנחה של ביהמ"ש העליון איננו מתייחס להליכי הוצל"פ שאינם עונים להגדרה של "תוך כדי דיון" ומשכך, הפעולה שננקטה על ידי המבקש איננה חוסה בצל החסינות המוחלטת.

לטענת המשיבים סמכות ראש ההוצל"פ הינה סמכות מנהלית , למעט באותם המקרים שבהם יושב ראש ההוצל"פ כבימ"ש או אז מופעלת סמכות שיפוטית והמקרה שלפנינו לא נופל לגדר אותם המקרים.